ספוגיות T – למה כן ולמה ממש לא

ספוגיות T, או "סייפ-טי", כפי שהן נקראות על גבי האריזה, הן מאוד דומות ל-VCF עליו כתבתי בפוסטים קודמים. אלו ספוגיות וגינליות, עיגול קטן ספוגי שמכניסים פנימה עד הסוף כמו טמפון, אשר ספוגות בקוטל זרע (5 גרם של ג'ל בנזלקוניום כלוריד, נונוקסינול וסודיום כולאט) ואמור לשמש אמצעי מניעה בשיטת חציצה.

את הספוגיות ניתן לרכוש בכל בתי המרקחת ללא מרשם, והעלות היא 58 שקלים לשלושה ספוגיות חד-פעמיות.

היתרונות של הספוגיות, הן להלן:

1. קל להשיג אותן (גם אם המחיר לא משהו בכלל)

2. הן קלות לשימוש (תדמיינו טמפון ספוגי, זה אפילו די נעים)

3. ניתן להחדיר את הספוגית עד 6 שעות לפני קיום המגע המיני, ולהשתמש בה במשך 12 שעות (!), לעומת ה-VCF שנאצלים לשים ממש רבע שעה לפני ושפועלת למשך שלוש שעות.

4. הבן זוג לא חש או מבחין בה

5. מהניסיון האישי, ה-VCF טיפה מייבש את האזור, ואילו הספוגית בגלל שהיא ספוג שפולטת נוזלים כשלוחצים עליו, דווקא מרטיבה (סוג של חומר סיכה מבפנים)

החסרונות:

1. כמובן, מיותר לציין, אבל הספוגית לא מונעת מפני מחלות מין ולכן אינה מהווה תחליף לקונדום עם פרטנר חדש

2. אחוזי ההצלחה אינם מוחלטים, ולכן לא הייתי ממליצה להשתמש בו כאמצעי היחיד אלא בשילוב עם עוד אמצעי כמו: קונדום, מודעות לפוריות, או משגל נסוג

3. והנה החסרון שבעיני הכי מהותי, ורק תוכלו לגלות עליו מניסיון אישי: השתמשתי בספוגיות בדיוק פעם אחת. בהתחלה, נורא התלהבתי. החדרתי ספוגית לפני תחילת הערב, זה היה קל ונוח, ולא חשתי בקיומו. במהלך יחסי המין הפרטנר לא הבחין בדבר, כפי שאמרתי אני חושבת שגם הספוגית עצמה סייעה בהרטבת האזור, ולא הייתי צריכה להתעסק בה לא תוך-כדי ולא בסוף. נרדמתי איתה בפנים, שכן היא יכולה להישאר במקום עד 12 שעות. בבוקר שאחרי, נזכרתי שעלי להוציא את הספוגית, וחשבתי שזה יהיה כמו טמפון או לכל היותר כמו להוציא דיאפרגמה, שאינה פעולה קלה אבל אם מצליחים לעשות "וו" עם האצבע ניתן למשוך אותה החוצה. מסתבר שעם הספוגית זה מאוד אחר, שכן היא לא פלסטיקית כמו הדיאפרגמה העשויה מסיליקון, אלא רכה וגמישה. במשך שעה ארוכה ניסיתי להוציא את הספוג הקטן הזה ללא הצלחה, בכל המנחים והשיטות. זה היה נורא. לבסוף נשברתי והתקשרתי לגניקולוגית, ובמזלי גם לה וגם לי היה זמן פנוי, וטסתי מיד למרפאה שלה. בזמן שהיא הוציאה לי את הספוגית (עניין של 2 שניות), היא סיפרה לי שזהו מקרה שגרתי, ובערך פעם בשבע מישהי תגיע אליה עם ספוגית תקועה.

אני לא יכולה להכחיש שבסופו של דבר, התאכזבתי מהחוויה הכללית. אני לא יכולה להשתמש באמצעי מניעה שאני לא מצליחה להוציא אותו – ולכן אני אישית ממשיכה להשתמש ב-VCF, כי הוא מתמוסס לבד בפנים. יכול מאוד להיות שלא שמתי נכון, או שעם ניסיון ושימושים חוזרים אצליח להוציא בעצמי. אבל אני בינתיים לא רוצה לקחת את הסיכון שאצטרך לפנות לעצמי בוקר כדי לרוץ לגניקולוגית.

אשמח לשמוע חוויות של נשים אחרות שאולי כבר השתמשו בספוגיות בתגובות, איך היה לכן והאם זה באמת כה מאתגר להוציא אחר כך? בכל מקרה, אני מקווה שבאמצעות הפוסט הזה תהיו מודעות למאמץ הכרוך בספוגיות ותעשו את שיקוליכן בהתאם, ובמידה ותתנסו – לא תרגישו מטופשות כמוני כשאתן מתקשות להוציא אותו :)

סגר נעים, סטיי סייפ (T) חח,

מלני